איימי עצרה מול הילד. הם הביטו זה בעיני זה. זה היה מפגש מוזר מאוד, עד שהבעתה המתוחה של השכנה הפכה בהדרגה לחיוך זהיר. “אתה יכול לעבור כאן שוב עם הקורקינט שלך?!” ״ היא שאלה את הילד הקטן. “בבקשה, שמתי לב למשהו!”
הילד לא הבין מה קורה, אבל שמח שהשכנה לא כועסת. הוא ציפה למשהו הרבה יותר גרוע. לבקשת השכנה, הוא לקח את הקורקינט שלו ונסע קדימה ואחורה על שטח הבטון בחצר הקדמית.
איימי התבוננה בו בעניין רב…
“אוקיי תפסיק!” איימי צעקה על ג’ונה, שעשה שתי סיבובים עם הקורקינט שלו. חיוך גדול עלה על פניה. “ידעתי!” היא צעקה, תוך כדי שהיא עושה ריקוד קטן במקום שג’ונה עבר בו זה עתה.
ג’ונה לא הבין מה ראתה האישה. אביו צדק לחלוטין, היא הייתה אישה מאוד מוזרה. אבל מה שהילד לא ידע זה שאיימי לא הייתה כל כך מוזרה אחרי הכל. היא גילתה משהו שישנה את החיים של כולם לנצח.
“איפה אבא שלך?!” היא שאלה את ג’ונה. “אני חייבת לדבר איתו מיד!”
קראו עוד בעמוד הבא!
